פסחים קיב

 

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה בסוף הדף. לעתים בפרק זה אביא דברי הרשב"ם.

 

פסחים דף קיב

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(פסחים קיא,ב)

צעא (רשב"ם: קערה) אפומא דחצבא קשי לעניותא;

מאן דשתי מיא בצעי - קשי לברוקתי (רשב"ם: כליון עינים);

דאכיל תחלי [שחלים] ולא משי ידיה - מפחיד תלתין יומין (רשב"ם: ואינו יודע למה).

 

(פסחים קיב,א)

דמסוכר (מקיז דם מן הכתפיים, לשון 'סיכורי') ולא משי ידיה - מפחיד שבעה יומי;

דשקיל מזייה ולא משי ידיה - מפחיד תלתא יומי;

דשקיל טופריה ולא משי ידיה - מפחיד חד יומא ולא ידע מאי קא מפחיד;

ידא אאוסיא (שרגיל להניח ידו אצל נחיריו על שפתיו) - דרגא (רשב"ם: סולם) לפחדא (דרך הוא להביא לו פחד רוח רעה);

ידא אפותא (רשב"ם: מצח) - דרגא לשינתא [שינה].

 

תנא: 'אוכלין ומשקין תחת המטה - אפילו מחופין בכלי ברזל - רוח רעה שורה עליהן.'

 

תנו רבנן: 'לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות (רשב"ם: בלא נר), ואם שתה דמו בראשו - מפני סכנה.'

מאי 'סכנה'?

רוח רעה.

ואם צחי [מרגיש שהוא מתיבש], מאי תקנתיה?

לימא שבעה קולות שאמר דוד על המים והדר נישתי, שנאמר

(תהלים כט,ג-ה,ז-ט)

קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה עַל מַיִם רַבִּים:

קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה בֶּהָדָר:

קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:

קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:

קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה מִדְבַּר קָדֵשׁ:

קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד:

ואי לא - לימא הכי: "לול שפן אניגרון אנירדפין (- לחש הוא) בין כוכבי יתיבנא, בין בליעי שמיני אזילנא" (הנה סביבותי אנשים כחושים ושמנים, ותניחוּני [רשב"ם: בחרו וקחו לכם והניחוני]);

ואי לא, אי איכא איניש בהדיה - ניתעריה ולימא ליה: פלניא בר פלנתא צחינא מיא והדר נישתי;

ואי לא מקרקש נכתמא אחצבא והדר נישתי;

ואי לא - נישדי בה מידי והדר נישתי.

 

תנו רבנן: 'לא ישתה אדם מים, לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה, ואם שתה - דמו בראשו מפני הסכנה';

מאי 'סכנה'?

סכנת שברירי.

ואי צחי מאי תקנתיה?

אי איכא איניש בהדיה - לימא ליה "פלניא בר פלנתא צחינא מיא",

ואי לא לימא איהו לנפשיה: "פלניא - אמרה לי אימי איזדהר משברירי (רשב"ם: סַנְוֵרִים (בראשית יט,יא) מתרגמינן כן); שברירי ברירי רירי ירי רי, צחינא מיא בכסי חיורי (רשב"ם: ממונה על כוסות של חרס)".

 

[ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין] ואפילו מן התמחוי:

פשיטא!

לא נצרכא אלא אפילו לרבי עקיבא, דאמר 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות'; הכא - משום פרסומי ניסא - מודה.

תנא דבי אליהו: 'אף על פי שאמר רבי עקיבא 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות', אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו;

מאי נינהו?

אמר רב פפא: כסא דהרסנא, כדתנן: 'רבי יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר (התחזק במצוה יותר משיכולת בידך) וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים.'

 

תנו רבנן: 'שבעה דברים צוה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו (רשב"ם: רבי יהושע בן קרחה - הוא בן ר"ע שרבי עקיבא קרח היה כדאמרינן [במסכת בכורות דף נח,א] כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה: [תוספות הוכיחו שם ד"ה חוץ מן הקרח הזה - שאין ריב"ק בנו של רבי עקיבא; לפיכך רבי יהושע זה אינו רבי יהושע בן קרחה, אלא בן עקיבא!]):

בני! אל תשב בגובהה של עיר (מקום שבני העיר עוברים ושבין) ותשנה (שמא כשהן עוברין ושבין יבטלוך ויפסיקוך ממשנתך),

ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים (דטרוד בגרסיה ולא במילי דציבורא),

ואל תכנס לביתך פתאום - כל שכן לבית חבירך (רשב"ם: אלא השמע את קולך להם קודם בואך, דילמא עבדי מילתא דצניעותא [בויקרא רבה] (פכ"א): רבי יוחנן, כי הוה עייל לביתא מנענע, משום שנאמר וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ [שמות כה,לב]),

ואל תמנע מנעלים מרגליך (רשב"ם: שגנאי הדבר לתלמיד חכם שילך יחף, כדאמרינן התם (שבת קכט,א): ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו);

השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה (רשב"ם: מקראי נפקא לן בבבא קמא (צב,ב): לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ [ישעיהו מט,י]; אי נמי מדכתיב וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ והדר וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ [שמות כג,כה]);

ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות;

והוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו.'

אמר רב פפא: לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה (דאיידי דעדיף מזליה - נצח וזכי ליה להאי), אלא למעבד שותפות בהדיה;

והשתא דאמר רב שמואל בר יצחק: 'מאי דכתיב (איוב א,י) [הֲלֹא את אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב] מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ [וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ] - כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך' - אפילו למיזבן מיניה ולזבוני ליה שפיר דמי.

 

חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין (רשב"ם: כדאיתא בברכות (סא,ב)); אמר לו: רבי! למדני תורה!

אמר: איני מלמדך (רשב"ם: שלפי שהיה עסוק בתורה - נתפשׂ, כדאמרינן בברכות (שם))!

אמר לו: אם אין אתה מלמדני - אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות!

אמר לו: בני! יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק!

אמר לו: ומי בסכנה? והלא עגל בסכנה (והלא העגל בסכנה ומה לך בכך)!

אמר לו: אם בקשת ליחנק (לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך) - היתלה באילן גדול (אמור בשם אדם גדול; רשב"ם: ומשום דנקט לישנא דחניקה - נקט היתלה באילן: למוֹד בפני רב, ואמור שמועותיו משמו), וכשאתה מלמד את בנך - למדהו בספר מוגה.

מאי היא?

אמר רבא, ואיתימא רב משרשיא: בחדתא (כשהתינוק למד בחדש כשהוא מתחיל ללמוד); שבשתא כיון דעל על;

לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך;

מאי ניהו?

גרושה בחיי בעלה, דאמר מר: גרוש שנשא גרושה - ארבע דעות במטה (רשב"ם: בשעת תשמיש: זה לבו לאשתו ראשונה וזאת לבעלה הראשון, ותניא: 'לא ישמש אדם עם אשתו ויתן עיניו באשה אחרת ויהיו בניו קרובין לממזירין הנקראין בני גרושת הלב' [במסכת נדרים (כ,ב)]);

ואי בעית אימא: אפילו באלמנה, לפי

 

(פסחים קיב,ב)

שאין כל אצבעות (אבר תשמיש) שוות (שלא יהא תשמיש זה טוב לה כראשון, ותזלזל בו).

מצוה וגוף גדול (אם תרצה לעשות מצוה וגם תשתכר בה, שיגדל ממונך) - אוכל פירות ולא שכר (הלוה חבירך מעות על הקרקע לאכול פירות בנכייתא בזול: שתנכה לו דבר מועט מן הדמים [רשב"ם: כמשכנתא דסורא (בבא מציעא סז,ב)], והיינו ריוח גדול וגם מצוה היא: שיש ללוה שכר ריוח שצריך למעות ולסחורה;)

מצוה וגוף טהור - נושא אשה ולו בנים.

 

ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו: אל תדור בשכנציב

משום דליצני הוו ומשכו לך בליצנותא

ואל תשב על מטת ארמית

איכא דאמרי דלא תיגני בלא קרית שמע (שזה מנהג הארמאין), ואיכא דאמרי דלא תינסב גיורתא (רשב"ם: משום דאמרינן: גיורא - עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה (סנהדרין צד,א));

ואיכא דאמרי ארמאית ממש, ומשום מעשה דרב פפא (שהיתה ארמית אחת חייבת לו מעות, ונכנס מדי יום יום בביתה לגבות הימנה, יום אחד חנקה את בנה ונתנתו על המטה, וכשנכנס רב פפא אמרה לו: שב עד שאביא מעותיך, וכן עשה כשבאתה, אמרה: המתה את בני, וברח מן המדינה).

ואל תבריח עצמך מן המכס

דילמא משכחו לך ושקלי מנך כל דאית לך

ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם

מפני שהשטן מרקד בין קרניו (רשב"ם: לאו דווקא, אלא משוגע כדמפרש לקמן).

אמר רבי שמואל: בשור שחור וביומי ניסן (שהצמחים עולין וגס לבו בהן, ונוגח).

 

תני רב אושעיא: 'מרחיקין משור תם חמשים אמה; משור מועד - כמלא עיניו.'

תנא משמיה דרבי מאיר: ריש תורא בדיקולא (בטרסקל שהוא אוכל בו [רשב"ם: רבותא היא: אפילו כשראש השור בתוך הסל שהוא אוכל בו וטרוד באכילתו]), סק לאיגרא [עלה לגג] ושדי דרגא מתותך [והוציא את הסולם מתחתך] (רשב"ם: פן יעלה אחריך).

אמר רב: ניזהא דתורא (לחש על השור שלא ינגחנו): "הן הן"; (רשב"ם: לחש על השור שלא ינגחנו - כך פירש רבינו; ונראה בעיני שאינו לחש אלא גערה: שגוער בו בלשון הזה להבריחו מעליו, או כדי שיעשה מלאכה; וכן כולן;)

ניזהא דאריה: "זה זה";

ניזהא דגמלא: "דא דא";

ניזהא דארבא (רשב"ם: כדי למושכה בחבל ולהוליכה לנהר): "הילני הייא הילא והילוק הוליא".

 

אמר אביי: עור, דג, וכוס חמין, וביצים, וכנים לבנים - כולן קשין לדבר אחר;

עור - מאן דגני אמשכא דצלא (הישן על עור בבית העבדנין קודם שתגמר מלאכתו; רשב"ם: הישן על העור קודם שתגמר עבודתו 'צללא' הוא עבדן, כדאמרינן בבבא בתרא (דף ה,א) 'ארבעה לצלא וארבעה לצללא');

דג - שיבוטא ביומי ניסן;

כוס - שיורי כסא דהרסנא;

חמין - חמימי דחמימי משדרו עילויה (אם רגיל לשפוך עליו מים חמים יותר מדאי על בשרו);

ביצים - מאן דמדרך אקליפים;

כינים לבנים - מאן דמחוור לבושיה ולא נטיר ליה תמניא יומי (ולביש להו מקמי שמונה יומי, דאכתי לא מטי שמונה יומי דאשלחינהו), והדר לבוש לה בריין הנך כינים (הנהו כנים הדרי, ואכתי איכא בהו חיותא ואכלי ליה) וקשין לדבר אחר (רשב"ם: צרעת).

 

אמר רב פפא: ביתא דאית ביה שונרא - לא ניעול בה איניש בלא מסני; מאי טעמא? משום דשונרא קטיל לחיויא ואכיל ליה, ואית ביה בחיויא גרמי קטיני, ואי יתיב לה גרמא דחיויא אכרעיה - לא נפיק ואסתכן ליה;

איכא דאמרי: ביתא דלית ביה שונרא - לא ניעול ביה איניש בהכרא (רשב"ם: בחושך); מאי טעמא? דילמא מיכריך ביה חויא ולא ידע ומסתכן.

 

שלשה דברים צוה רבי ישמעאל ברבי יוסי את רבי:

<מק"ש סימן>

אל תעש מום בעצמך

מאי היא?

לא תיהוי לך דינא בהדי תלתא: דחד הוי בעל דינך ותרי סהדי (רשב"ם: ויחלקו בין שלשתן; ומתוך שנאה שנחלקת עמהן - יעשו עליך קנוניא זו לתבוע ממך);

ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים (רשב"ם: אל תעמוד על המקח לסחור, והמוכר - ישראל הוא, ואין לך דמים לקנות המקח - ונמצא מפסידו חנם: שלא יקחנו אחר מאחר שאתה מהפך בו);

אשתך טבלה - אל תזקק לה לילה הראשונה.

אמר רב: ובנדה דאורייתא (קודם שהחמירו על עצמן לישב שבעה נקיים, וטובלת ביום שפסק המעין - אל תזקק באותו לילה), הואיל (והיום ראתה) והוחזק מעין פתוח, דילמא משכה זיבה. (רשב"ם: קודם שהחמירו על עצמן לישב שבעה נקיים; ואפילו רואות כל שבעה - טובלות בליל שמונה, ומשמשות; ואל תזקק באותו הלילה הואיל והיום ראתה והוחזק מעיין פתוח דילמא שפעה זיבה בשעת תשמיש.)

 

שלשה דברים צוה רבי יוסי ברבי יהודה את רבי:

אל תצא יחידי בלילה,

ואל תעמוד בפני הנר ערום,

ואל תכנס למרחץ חדש שמא תפחת (ותחתיה חלל מלא מים),

עד כמה?

אמר רבי יהושע בן לוי: עד י"ב חדש.

'ואל תעמוד בפני הנר ערום' דתניא: 'העומד בפני הנר ערום - הוי נכפה, והמשמש מטתו לאור הנר - הויין לו בנים נכפין.'

תנו רבנן: 'המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה - אותו תינוק נכפה'

ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא, אבל הוי בר שתא - לית לן בה;

ולא אמרן אלא דגני להדי כרעיה, אבל גני להדי רישיה - לית לן בה;

ולא אמרן אלא דלא מנח ידיה עילויה, אבל מנח ידיה עילויה - לית לן בה;

'אל תצא יחידי בלילה' דתניא: 'לא יצא יחידי בלילה, לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת היא, ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו'.

מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא; זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא, אמרה ליה: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע "הזהרו בחנינא ובתורתו" סכנתיך!

אמר לה: אי חשיבנא ברקיע - גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם!

אמרה ליה: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא!

שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות.

ותו: חדא זמנא פגעה ביה באביי, אמרה ליה: אי לאו דמכרזי עלך ברקיע "הזהרו בנחמני (רשב"ם: אביי, ולפי שגידלו רבה בר נחמני קרוי כן) ובתורתו" - הוה סכנתיך!

אמר לה: אי חשיבנא ברקיע - גוזרני עלייכי שלא תעבורי ביישוב לעולם!

הא קא חזינן דעברה?

אמרי: הני

 

(פסחים קיג,א)

גזייתא [בקעים בדרך] נינהו, דשמטי סוסיא (כשמהלכים במבואות שבילי כרמים וסוסיהן משתמטין מכאן ובורחין ביישוב) ואתו דברי להו [והם מובילים את האחרים לברוח גם הם].

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

כל המוצא שגיאה נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.geocities.com/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

פסוקים מובאות בגופן 12 NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בגמרא בסוגריים [] ובאותיות 11 NARKISIM,

וכן פסוקים ברש"י באותיות 11 NARKISIM

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף בתצוגת דף אינטרנט אפשר באקספלורר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is 2006 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.geocities.com/yeshol

setstats1